תומאס פאנק, 48, חובב ריצה כבר די הרבה שנים, והוא רץ לא פחות מעשרים מרתונים בחייו – לאחר שהתעוור בשנות העשרים המוקדמות לחייו. בתחילה הוא חשש לחזור לרוץ, אך בסופו של דבר ניצח את המחסום הפסיכולוגי ורץ ריצות ארוכות בעזרת מדריכים שסייעו לו. בכל הזמן הזה הוא חשב רק על משהו אחד: האם יוכל לרוץ ריצות ארוכות בלי סיוע של בני אדם, אלא רק בעזרת כלבי הנחייה שלו?
פאנק הוא נשיא ומנכ"ל ארגון Guiding Eyes for the Blind עמותה שפועלת בעיר ניו יורק ומתאימה בין כלבי נחייה לבעלי לקויות ראויה. לפני ארבע שנים הוא החל לאלף "מדריכי ריצה", שיוכלו לסייע לרצים המתמודדים עם לקויות ראייה. 24 כלבים כבר סיימו את התכנית בהצלחה, ו-12 נוספים נמצאים בדרך לסיומה. ברגע שהכלבים מסיימים את ההכשרה, העמותה משדכת בינם לבין לקויי ראייה שהגישו בקשה, ומכשירה כלבים נוספים בחינם.
היום (ראשון), פאנק יהפוך להיות העיוור הראשון בעולם שהתחרה בחצי מרתון ניו יורק, ונעזר רק בצוות של שלושה כלבי נחייה: ווסטלי, וופל וגאס. שלושת כלבי הגולדן-רטריבר יסייעו לפאנק בתורות לאורך המסלול באורך יותר מ-21 קילומטרים. הכלבים גם ייכנסו להיסטוריה בתור ההולכים על ארבע הראשונים שהשתתפו בתחרות. "זה צוות לעניין", אמר פאנק.
[wpinsertinpostad id="xrmxa5c76edd3ad455"]"זה אף פעם לא נתפס בעיני לצאת מהבית ולהשאיר את כלב הנחייה שלי מאחור. אני אוהב לרוץ וגם הם", סיפר, "זה היה רק עניין של לחשוב נגד המוסכמות ולשאול 'למה לא?'"
לא כל הכלבים מתאימים לתפקיד כזה, שדורש רמה גבוהה יותר של משמעת ושל כושר מכלבי נחייה אחרים. ריצה מהווה אתגר ייחודי לכלבי הנחייה, משום שעליהם לנווט באזורים שונים, בפניות, במדרגות, בשבילים צרים וברחובות עמוסים, תוך שהם מתעלמים מכל ההסחות שיש לעיר להציע.
