כלב מקיא: אני צריך לרוץ לווטרינר? ומה אפשר לעשות בינתיים?

אם כלב מקיא, זה עלול להיות סימפטום שמעיד על מחלות רבות. מכיוון שכלבים לא תמיד יודעים לספר לנו מה הבעיה, תשאול מקיף על אורח החיים שלהם, התזונה ואופי הבעיה הכרחי להבנה של הגורם להקאות ולמתן טיפול נכון.

הגורמים להקאות מאוד מגוונים. כמעט כל בעיה יכולה להתבטא בהקאה. כלבים עלולים להקיא בגלל צום ממושך או נסיעות.

סיבות נוספות להקאה אצל כלבים הן גורמים פנימיים במערכת העיכול כמו דלקות (כגון גסטרואנטריטיס), גוף זר, חסימת מעי, מחלות מעיים, הרעלה והשתרבלות מעי (הסתבכות של המעי בעצמו).

כלב מקיא גם בגלל גורמים חיצוניים למערכת העיכול כגון דלקת בלבלב, מחלות כליה, מחלות לב, מחלות אנדוקריניות, מחלות כבד, מחלות נוירולוגיות ועוד.

ההקאה בעייתית בגלל שני גורמים עיקריים

א. תוכן הקיבה הוא לרוב מאוד חומצי ועליה שלו לוושט וללוע עשוי לגרום לנזק של ממש לרקמות. הנזק הזה עלול להחמיר את הבעיה ולעודד הקאות נוספות.

הוא עלול ליצור דלקת בוושט והצטלקויות שעלולות לגרום להקאות ולסיבוכים רבים. מעגל הקסמים הזה הוא אחת הסיבות החשובות לעצור את ההקאות ולטפל בהן בהקדם האפשרי.

ב. ההקאה גורמת לאובדן של נוזלים, מלחים וסוכרים. כשהיא מלווה בחוסר תיאבון זה יכול להוביל להתייבשות, לשינוי במלחים בדם ולירידה בסוכר, ולגרום לסיבוכים מסכני חיים במיוחד בכלבים קטנים – גורים או כלבים מגזע קטן. כשמדובר בכלב שמקיא הרבה, גם כלבים גדולים נמצאים בסיכון.

בגלל אלה, רצוי להתייעץ עם וטרינר בכל מקרה של הקאה. חלק מהסיבות להקאות – חסימת מעי, גוף זר, הרעלות, זיהומים ועוד – הן מצבי חירום מדאיגים, והתערבות מוקדמת יכולה להציל חיים.

מתי יש לפנות לווטרינר באופן מיידי

א. הקאות בתדירות גבוה
ב. הכלב אפטי או מראה סימני חולשה
ג. הכלב חסר תיאבון
ד. בקיא יש דם טרי או דם מעוכל
ה. כשמדובר בגור או בכלב מגזע קטן.

אבחון של הקאות כולל תחילה בחינת היסטוריה רפואית מפורטת הכוללת בין היתר תשאול לגבי סוג המזון ושינוי תזונתי בתקופה האחרונה, חשיפה לתרופות או לחומרי הדברה, גישה לחפצים זרים או בליעת משחקים.

חשוב להבין גם את תדירות ההקאות, את התוכן שלהן, את הצבע והאם הן מכילות שיער. כמו כן, יש לבצע בדיקה פיזיקלית מלאה.

לעיתים ניתן לתת לכלב טיפול שמרני ולראות כיצד הוא מגיב לטיפול, ולעיתים יש צורך באבחון מלא שכולל בדיקות דם כלליות ובדיקות לאנזימי לבלב.

אם קיים חשש להימצאות של גוף זר במערכת העיכול, או אם אין שיפור לאחר הטיפול, לרוב יש צורך גם בהדמייה (צילום רנטגן או אולטרסאונד) וכמובן בהתאם לממצאים, להמשיך את האבחון והטיפול.

דגשים מרכזיים בטיפול בכלב מקיא

לא ניתן לטפל בכלב מקיא באמצעות תרופות לפה מחשש שיקיא אותן לפני שנספגו בגוף. לכן, יש צורך, לפחות בהתחלה, לתת טיפול בדרכים אחרות כגון זריקות – טיפול תוך ורידי. רק אחרי שהכלב הפסיק להקיא ניתן להמשיך בטיפול דרך הפה.

כשהכלב מקיא, יש לתת מזון ייעודי בהתאם לבעיה בהמלצת הווטרינר. מומלץ להאכיל את הכלב בכמויות קטנות בתדירות גבוה כדי שלא להעמיס על מערכת העיכול.

כדאי לתת לכלב תרופות להורדת חומציות מערכת העיכול כדי למנוע את הנזק לרירית הוושט והלוע שנגרם מרמת החומציות הגבוה שיש באופן נורמלי בקיבה. וכך לשבור את מעגל הקסמים שנוצר בהקאות.

יש לשקול מתן נוזלים תת עורית או לוריד בהתאם לרמת ההתייבשות שלו שתיקבע בבדיקה הגופנית.

מעקב, מעקב ומעקב! חשוב מאוד לעקוב אחר כלב מקיא ולראות שאכן הטיפול יעיל. כלב שממשיך להקיא למרות טיפול דורש המשך אבחון וטיפול.

רק בריאות,
ד"ר שני סופר
וטרינרית ומייסדת הבלוג והקבוצה מהאף ועד הזנב – רפואה וטרינרית בגובה העיניים

כלב מקיא דם מה זה אומר?

אם כלב מקיא דם, יש לפנות לוטרינר מיד! הדבר נכון גם במידה ומדובר בקיא צהוב. אל תשכחו – טיפול וטרינרי בחירום יכול להציל את החיים של הכלב שלכם! אסור לכם להתעכב אפילו לא לרגע אחד!

מה לתת לכלב מקיא

אם הכלב שלכם מקיא, יש להאכיל אותו במזון ייעודי על פי המלצת הוטרינר. בגלל שהכלב מתמודד עם בעיות במערכת העיכול, כדאי לתת לו אוכל במנות קטנות, כדי לא להעמיס ולהקשות עליו.

אם אתם לא בטוחים מה ניתן לתת לכלב שלכם בינתיים, מוזמנים להתייעץ עם וטרינר.