קרציות כלבים נחשבות למזיקים מסוכנים לכלבים שלנו. מדובר בטפילים מוצצי דם שעשויים להעביר מחלות שונות.
המחלות האלה עשויות לגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים של הכלב, ואפילו לגרום למוות.
קרציות כלבים שייכות לפרוקי הרגליים ולמחלקת העכבישנים. קרציות הכלבים, כמו כל סוגי הקרציות הקיימות, הם טפילים שניזונים מדם של בעלי חיים ובני אדם.
אחד המאפיינים של קרציות בכלל ושל קרציות כלבים בפרט הוא איבר בשם היפסטום. האיבר הזה ממוקם מתחת לפה ובעזרת טורי השיניים שנמצאות בו, הקרציה מסוגלת להיצמד לגוף המארח, כגון כלבים.
עם כמה שהן קטנות, קרציות נחשבות לאחד הגורמים המשמעותיים בכל הנוגע להעברת מחלות בין בני אדם ובעלי חיים, ולהיפך.
בין המחלות המוכרות שקרציות מעבירות ניתן למצוא את קדחת הקרציות.
כאן אצלנו בישראל ישנם כמה סוגים של קרציות, אך הנפוצה והמוכרת היא הקרצית החומה. אחת הסיבות לכך שהיא מוכרת ונפוצה, היא בזכות היכולת שלה להתרבות גם בסביבה ביתית.
היכולת הזאת מבדילה אותה משאר סוגי הקרציות, שמסוגלות להתרבות רק בסביבה טבעית מרובת צמחים.
בדרך כלל, קרציה ממתינה למארח (כלב, לצורך העניין). בדרך כלל היא עושה זאת על צמחים ושיחים, אך היא יכולה גם להמתין על האדמה או אם היא בבית – על רהיטים שונים.
כשיעבור ליד הקרציה כלב, היא בדרך כלל תטפס לו על הרגל או תקפוץ לתוך הפרווה שלו. כאשר היא נמצאת עליו, היא תנשוך אותו ותיצמד אליו, תאתר כלי דם ותתחיל לינוק את הדם הזה.
איך נראית קרציה על כלב?
בדרך כלל, קרציות כלבים מעדיפות להימצא באיזור האוזניים והצוואר של כלבים, אך לפעמים הן נצמדות לגוף הכלב גם באיברים אחרים.
לפעמים קשה לדעת איך נראית קרציה על כלב כי קשה לזהות אותן. לכן, כדאי להכיר כמה סימנים שיעזרו לך להבין אם לכלב שלך יש קרציות כלבים או לא.
הסימן הראשון הוא גירוד. אמנם יש עוד סיבות שבגללן כלבים מתגרדים, אך אם הכלב שלך מתגרד הרבה או נושך את הפרווה שלו ולועס אותה – ייתכן שיש לו קרציות.
סימנים נוספים להימצאות של קרציות על הכלב הם דיכאון של הכלב, אפאטיות לסביבה, חוסר בתיאבון ואפילו עצבנות ותוקפנות.
נניח שהכלב שלך מתגרד או נושך את עצמו, איך נראית קרציה על כלב? איך אפשר לדעת שאכן מדובר בקרציות כלבים ולא בכל דבר אחר?
בדרך כלל, קרציות ייראו כמו מעין בליטה מעוגלת על גוף הכלב. לעתים הן נצמדות כל-כך טוב לכלב, שנראה כי מדובר במן גידול שיוצא מעור הכלב.
כאשר הקרציה גדולה ונראית כמו עיגול, זה אומר שהיא כבר הספיקה למצוץ מהדם של הכלב, ובהתאם ייתכן שהיא הספיקה להעביר לו מחלות כאלה ואחרות.
איך להוציא קרציה מכלב?
אם מצאת קרציה על הכלב שלך, כדאי להוציא אותה. אבל לפני שניגשים למלאכה, חשוב לדעת שלא פשוט תופסים אותה ומושכים, כי זה עלול לגרום לזיהום.
בנוסף, אם אין לך ביטחון בתהליך הזה, מומלץ לפנות לוטרינר המטפל כדי שיסייע בהוצאת הקרציה מהכלב. אם שאלת את עצמך איך להוציא קרציה מכלב כי זו הפעם הראשונה שנתקלת בקרציות כלבים – ייתכן שעדיף לך לפנות לוטרינר.
הסרה לא נכונה של קרציה מגוף הכלב עלולה לפצוע אותו ולשחרר רעלנים אל תוך הדם של הכלב.
על מנת להוציא קרציה מגוף הכלב, מומלץ להיעזר בפינצטה. יש לתפוס את הקרציה כמה שיותר קרוב לעור הכלב, ולמשוך בעדינות ובאיטיות.
חשוב לשים לב לא למעוך את הקרציה, כדי שלא להחדיר רעלנים שנמצאים בגוף הקרציה אל תוך מחזור הדם של הכלב.
לאחר ההסרה, יש לוודא שלא נותרו חלקים של הקרציה בגוף הכלב, ולאחר מכן לחטא את האיזור בחומר חיטוי כגון אלכוהול.
חשוב מאוד לשים לב שהכלב לא מלקק את חומר החיטוי, שעלול להיות מסוכן לו.
מהי קדחת קרציות?
קדחת הקרציות היא מחלה שעלולה לגרום למוות, במידה והכלב לא יקבל טיפול מתאים. למעשה, מדובר במחלה שאינה נדירה ובארצות הברית יש יותר ויותר דיווחים על כלבים נגועים במחלה הזאת.
הסיבות לכך אינן ברורות, אך ייתכן כי זה נובע מתהליכים שונים שכוללים גם את ההתחממות הגלובלית ומשבר האקלים.
קרציות כלבים לא גורמות למחלה בעצמן, אלא הן רק מעבירות אותה לכלב.
לקדחת קרציות יש שלושה שלבים שונים:
בשלב הראשון, שנמשך עד חודש ימים, החיידק מתפשט בגוף הכלב ופוגע בכדוריות הדם הלבנות. בשלב הזה, הכלב מתחיל לסבול מאנמיה.
בשלב השני, החיידק מבסס את עצמו באיברים שונים ובעיקר בטחול של הכלב. בשלב הזה בדרך כלל הכלב כמעט ולא מראה סימנים של מצוקה, אך ניתן לזהות את המחלה על ידי ירידה בתיאבון.
בשלב השלישי, שהוא השלב הקשה ביותר של המחלה, הגוף מתחיל לקרוס. חום הגוף של הכלב עולה, הוא סובל מבעיות בקרישת הדם ומדימומים – בדרך כלל מהאף ומהחניכיים.
כלב שמגיע לשלב השלישי ללא טיפול ראוי, עלול למצוא את עצמו בסכנת מוות של ממש.
איך להרחיק קרציות מכלבים?
וטרינרים רבים ממליצים על תכשירי הדברה שונים כדי למנוע מקרציות לנשוך כלבים ולהעביר להם מחלות.
ישנם מוצרים שונים, וניתן למצוא רבים מהם בחנות שלנו, ממש כאן.
